אם כבר עשינו הסכם ממון – למה בכלל צריך צוואה?
ואם יש צוואה – בשביל מה הסכם ממון?
השאלות האלו חוזרות על עצמן, ובצדק. שני המסמכים עוסקים בכסף וברכוש, אבל הם נועדו לשני מצבים שונים לגמרי.
הסכם ממון מסדיר מה קורה אם נפרדים.
צוואה מסדירה מה קורה אם אחד מאיתנו נפטר.
זה אולי נשמע מובן מאליו, אבל ההבחנה הזו חשובה – ובעיקר בפרק ב’ או כשיש ילדים מקשרים קודמים.
ניקח דוגמה פשוטה:
זוג ערך הסכם ממון וקבע הפרדה רכושית. לאישה הייתה דירה שקנתה לפני הנישואים, ולפי ההסכם אם הם נפרדים, הדירה נשארת שלה. הזוג עבר לגור בדירה, נולדו להם ילדים, והם חיו יחד שנים רבות.
אם האישה תלך לעולמה בעודם נשואים, וללא צוואה, חוק הירושה ייכנס לתמונה – ובן הזוג יירש, ככל הנראה, מחצית מהדירה.
אין בכך שום בעיה. יש זוגות שרוצים עצמאות כלכלית במקרה של פרידה, אבל במקרה של פטירה רוצים לדאוג לבן הזוג, לאפשר לו יציבות, ואולי גם להגן על הילדים.
אבל אם יש רצון לשמור על הפרדה רכושית גם במקרה של פטירה – נדרשת צוואה כי הסכם הממון חל רק במקרה של סיום הקשר עקב פרידה.
צוואה מאפשרת לקבוע הסדרים שמתאימים לבני הזוג, ויש בה צורך בעיקר במצבים מורכבים:
כשיש ילדים מנישואים קודמים, כשרוצים למנוע חיכוך לא רצוי בין בן הזוג לילדים, או כשלא מעוניינים בחלוקה שווה של הרכוש בין כל הילדים.
אז מתי באמת צריך צוואה?
- זוגות צעירים בפרק א' – כאשר הרצון הוא שבן הזוג יירש במקרה של פטירה, חוק הירושה לרוב נותן מענה הולם.
- משפחות משולבות (פרק ב’) – כאן התמונה משתנה. הצוואה הופכת לכלי מרכזי, ולעיתים הכרחי, כדי למנוע מאבקים ולשמור על גבולות ברורים בין מערכות היחסים. במסגרת צוואה ניתן ליצור מנגנונים של המשכיות ואחריות, למשל: הבטחת מגורים לבן הזוג לאורך חייו, תוך קביעה שהנכס יעבור בסופו של דבר לילדים.
השורה התחתונה היא שהסכם ממון וצוואה אינם תחליף זה לזה.
לפעמים מספיק אחד מהם, ולפעמים נכון לחשוב על שניהם יחד.
לא מדובר רק בניסוח סעיפים משפטיים, אלא במחשבה על יחסים – בהווה ובעתיד – ועל הדרך שבה נרצה לדאוג לאהובים שלנו לאחר לכתנו, בחסד ובאחריות.