כשזוגות שומעים את המונח המשפטי 'אחריות הורית משותפת' הואבדרך כלל נשמע להם נכון ומרגיע. יש בו הבטחה לשוויון, לשותפות, לכך ששני ההורים נשארים נוכחים ומשמעותיים.
אבל כחוקרת של התחום, וכמי שעובדת עם משפחות בחדר הגישור, אני יודעת שהבעיה עם מושגים כאלה, כמו גם עם מונחים ותיקים יותר כמו 'משמורת' או 'אפוטרופסות', היא שהם נשארים לא פעם ברמת הכותרת. הם לא תמיד עוזרים להבין מה באמת קורה ביומיום, כשהחיים עצמם מתפצלים לשני בתים.
בשנים האחרונות בתי המשפט נוטים פחות לקבוע 'הורה משמורן', ומסתפקים בהצהרה על 'אחריות הורית משותפת'. זהו שינוי חשוב, שמתאים להרבה משפחות. אבל הוא גם מעלה שאלה מהותית: מה זה בעצם אומר להיות 'הורה אחראי'? ואיך האחריות הזו יכולה להיות 'משותפת', כשהמציאות מתנהלת בשני תאים נפרדים?
להניח למונחים – להתמקד בדאגה
בחדר הגישור אני מציעה להניח רגע למילים המשפטיות הגדולות, ולהתמקד במה שאני קוראת לו תפקידי הטיפול והדאגה ההוריים. המטרה היא להבין איך המשפחה מתארגנת מחדש, בפועל, בשני בתים. במקום להתווכח על הגדרות, אנחנו מפרקים את ההורות ליחידות ברורות, 'מנדטים', שכוללים את:
1. הטיפול הישיר והיומיומי
- בשגרה: מי לוקח ומחזיר מהמסגרות? מי אחראי לשגרה הפיזית כשהילד בבית שלו? אלו נושאים שזקוקים להגדרה טכנית וברורה כדי לייצר יציבות.
- מחוץ לשגרה, למשל בעת מחלה: קביעת מנגנון מוסכם למצבי מחלה מונעת מתחים בזמן אמת, כשדאגה לילד פוגשת עומס עבודה.
- חגים וחופשות: כאן יוצאים מהשגרה השבועית ובונים לוח שנה משפחתי: חגים, חופשות, נסיעות בארץ ובחו״ל (עם הילדים ובלעדיהם) באופן שמותאם למשפחה שלכם.
2. הניהול והארגון: ה'עבודה השקופה'
זהו תחום שלעיתים קרובות לא מקבל מספיק תשומת לב: מי קובע תור לרופא? מי אחראי לקנות מתנה ליום הולדת של חבר מהכיתה? לארגן ימי הולדת? לרשום לקייטנות? למלא טפסים? בגישור אנחנו נותנים גם למשימות האלו מקום ברור, ומוודאים שהן לא נופלות 'בין הכיסאות'.
3. קבלת החלטות מהותיות
אחריות הורית משמעותה קבלת החלטות משותפת בנושאים מרכזיים: חינוך, בריאות (כולל אבחונים וטיפולים), נסיעות לחו״ל ועוד. כדי למנוע מבוי סתום, אנחנו בונים בהסכם פרוטוקול עבודה: איך מקבלים החלטה כשיש מחלוקת? למי פונים לייעוץ מקצועי?
ומתי חוזרים לחדר הגישור לפני פנייה לערכאות.
4. העבודה הרגשית
קשה להכניס 'הקשבה' או 'חיבוק' להסכם משפטי, אבל העבודה הרגשית נוכחת בחדר הגישור כל הזמן. אנחנו מדברים על האופן שבו כל הורה מתווך לילד את המציאות החדשה, שומר על תחושת שייכות, ומחזיק רצף רגשי בין שני הבתים.
שינוי, שימור והדרגתיות
חלוקת המנדטים היא נקודה רגישה. ברוב המשפחות הייתה לפני הפרידה חלוקת תפקידים מסוימת, גלויה או סמויה, וברגע שהבית מתפצל צריך לחשוב איך נכון להמשיך מכאן.
- מתי נדרש שינוי – לעיתים המציאות דורשת משני ההורים ללמוד תפקידים חדשים, גם בניהול וגם בטיפול היומיומי.
- מתי נכון לשמר – אם מנגנון מסוים עבד היטב בעבר, למשל הורה אחד שארגן את ימי ההולדת, אין הכרח לשנות אותו בשם שוויון מתמטי. המטרה היא לא חלוקה שווה בכל מחיר, אלא חלוקה שמתאימה למשפחה שלכם.
- הדרגתיות כתהליך למידה – לעיתים נכון לבנות תוכנית מדורגת – הרחבת לינות, שינוי אחריות, או העברת מנדטים בהדרגה – כדי לאפשר גם להורים וגם לילדים להתרגל למציאות החדשה בקצב אפשרי.
לייצר ודאות בתוך שינוי
תוכנית הורות טובה אינה כובלת, היא מצפן. כשתפקידי הדאגה ברורים, כשידוע מי אחראי על מה ואיך פועלים כשהשגרה נשברת, מפלס החרדה יורד. פחות אנרגיה מתבזבזת על מאבקים יומיומיים, ויותר מקום מתפנה להורות עצמה.
השורה התחתונה:
המשפחה שלכם מתארגנת מחדש. חלוקת תפקידים ברורה, שמבוססת על החיים עצמם, ולא רק על כותרות משפטיות, היא הבסיס לפרק החדש שאתם בונים.
פרק שבו האחריות ההורית היא לא סיסמה, אלא תרגול יומיומי של דאגה, בחירה ושיתוף פעולה.