הסכמות בארגונים וקהילות

אחת ההתנגדויות הנפוצות ביותר לבניית הסכמות בארגונים נשמעת כך: "ברגע שפותחים את זה לדיון – זה לא נגמר". מאחורי המשפט הזה מסתתר חשש עמוק ומובן מאובדן שליטה, מטשטוש סמכות ומהפיכת כל החלטה לזירה מתישה של דרישות סותרות. החשש הזה אינו תיאורטי; מערכות רבות חוו תהליכים שיתופיים שהפכו למעייפים או חסרי תוצאה. אבל הבעיה אינה בעצם

קרא עוד

אחד המושגים שמעוררים הכי הרבה מתח בחיים הארגוניים, ובבתי ספר בפרט, הוא התקנון.  היחס אליו מתחלק בדרך כלל לשני מחנות: אלו ששונאים אותו ורואים בו כלי משמעתי מיושן, ואלו שנאחזים בו בכל כוחם כפתרון לכל בעיה ("זה הרי כתוב בסעיף 4 ב' בתקנון!"). בעיניי, שני המחנות מחמיצים את המטרה. מצד אחד, תקנון שנכתב לפני שנים

קרא עוד

בתי ספר, בדומה לארגונים מורכבים ודינמיים אחרים, נחווים לא אחת כסביבה שפועלת במצב חירום מתמשך. השגרה היומיומית בהם מורכבת מרצף של אירועים דחופים: הורה כועס בטלפון, אירוע משמעת בהפסקה או מורה שמרגישה שחצו את הגבול שלה. בתוך המציאות הזו, הצוות החינוכי פועל לעיתים קרובות כמו צוות בחדר מיון: הוא נדרש לקבל החלטות במהירות, לעצור הסלמה,

קרא עוד